האם ניתן לראות בקללות וגידופים לשון הרע
בפס"ד רע"א 10520/03 איתמר בן גביר נ' אמנון דנקנר נקבע כי הכרה גורפת בגידופים כבלשון הרע הינה בעייתית, ולכן לא בכל מקרה של גידופים, ולא בכל הנסיבות תקום עילה לתביעה לפי לשון הרע.
אין חולק, כי קללות וגידופים מהווים חלק אינטגרלי ברמת השיח היומיומי בחברתנו ואף השתכללו למעמד של כלי "לגיטימי" הנמצא ברשותו של צד לוויכוח או ריב לצורך החלפת מהלומות מילוליות לא כל שכן במצב בהם הדברים נאמרים ב"עידנא דריתחא". לפיכך, הכרה גורפת בגידופים וקללות כפרסומים המהווים לשון הרע, עלולה לגרום להצפת בתי המשפט בתביעות סרק. בנוסף, נקבע בפסיקות בתי המשפט, כי בהתאם למבחן האדם הסביר, גידופים וקללות, לא יתפרשו אצל צד ג' כאמירות עובדתיות או כאלו אשר מייחסים למושא האמירות פירוש הדווקני והלשוני. בנוגע לאמירות כגון "בן זונה", "מטומטם", "חרא", "זבל" וכד', בשורה ארוכה של פסיקות נקבע כי שכיחות השימוש באמירות הללו (בוטות ככל שיהיו בפן הסובייקטיבי) אשר נחשבות לקללות רחוב ככלל לא ייחשבו כ"לשון הרע" לפי החוק.
לצורך ההכרעה בשאלה האם מהווים דברי הגידוף "לשון הרע", בית המשפט יבדוק זאת לפי השיקולים הבאים:
- את הנורמות החברתיות במקום שבו נאמרו הגידופים.
- את שכיחות השימוש בגידוף.
- את נימת הדיבור, את הקול, ואת ההקשר שבהם נאמרו הדברים.
עם זאת, ישנם מקרים בהם בית המשפט הכיר בקללות וגידופים כלשון הרע, לדוגמה בפס"ד גטהון קובי טפרה נ' גבורה יוסף, נקבע, כי אמירות שהטיחה הנתבעת בתובע, וביניהן "אתיופי מסריח", אמירות שנאמרו בכדי להשפילו ולבזותו בשל תכונות המיוחסות לו ובשל מוצאו ושורשיו. סוג זה של ביטויים נטועים עמוק בתפיסות אנטישמיות, אשר הגו לפני שנים רבות את הביטוי הגזעני "יהודי מסריח" או "יהודי מלוכלך". לפיכך, האמירות כגון "אתיופי מסריח" יש בהן כדי להוות לשון הרע לפי מבחן האדם הסביר.
*המידע לעיל מהווה מידע ראשוני ו/או חלקי בלבד ואין הוא מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לו. מומלץ להיוועץ עם עו"ד המתמחה בתחום בטרם נקיטת כל פעולה. למען הסר כל ספק, האחריות לכל תוצאה בשל הסתמכות על האמור לעיל תחול על המשתמש בלבד.